וושינגטון מאשימה שלושה אנשים בתכנון פיגועים בינלאומיים

הרשויות האמריקאיות חשפו כתב אישום חדש נגד שלושה אנשים החשודים בקשר לרשת הנתמכת על ידי איראן, שלטענת וושינגטון עומדת מאחורי סדרת פיגועים וניסיונות תקיפה שכוונו נגד אינטרסים ומוסדות באירופה ובארצות הברית, בהתפתחות שמחזירה את סוגיית המבצעים החשאיים חוצי הגבולות לקדמת המתיחות בין טהראן לבירות המערב.

משרד המשפטים האמריקאי הודיע ביום שלישי, 10 בנובמבר 2026, על הגשת אישומים נגד מוחמד באקר סעד דאוד א-סאעדי, בעל אזרחות עיראקית ואיראנית, מוחסן מוהאג'רי, אזרח איראני, ומוחמד עלי אל-חסני, אזרח עיראקי, על רקע פעילויות שלטענת הרשויות בוצעו לטובת משמרות המהפכה האיראניים וגדודי חיזבאללה העיראקיים, ארגונים שוושינגטון מגדירה כארגוני טרור זרים.

על פי כתב האישום, החשודים קשורים לכ-עשרים פיגועים וניסיונות פיגוע, ביניהם תקיפות שכוונו נגד מוסדות ואתרים הקשורים לקהילות יהודיות באירופה, ותוכניות לפגיעה באתרים בתוך ארצות הברית. התביעה האמריקאית מאשימה את הרשת גם במעורבות בניסיון תקיפה של בסיס חיל האוויר הבריטי פיירפורד, המכיל מתקנים המשמשים את כוחות ארה"ב.

המסמכים המשפטיים מציינים כי התוכנית האחרונה מתוארכת לספטמבר 2026, כאשר על פי החשד, אל-חסני תיאם עם אנשים בתוך בריטניה כדי לעקוב אחר היקף הבסיס ולהכין כלי רכב וציוד לביצוע התקיפה. הרשויות טוענות כי פעולות החשודים הסתיימו בהתערבות ביטחונית בריטית ב-27 בספטמבר, שהובילה לתפיסת שלושה כלי רכב ומעצרם של מי שהיו בתוכם.

התיק כולל פרט בולט הנוגע לא-סאעדי, שנעצר מחוץ לארצות הברית במאי האחרון, לפני שהועבר למעצר פדרלי אמריקאי. התביעה חושדת כי הוא ניסה להמשיך ולתאם עם שותפיו מתוך הכלא באמצעות שיחות טלפון עם בני משפחתו בעיראק, שבהן השתמש בביטויים שהחוקרים הגדירו כמסרים מוצפנים הקשורים לפעילות הרשת.

מנגד, איראן הכחישה את אחריותה לאירוע בבסיס הבריטי ודחתה את ההאשמות הקושרות אותה לתוכנית, בעוד הרשויות האמריקאיות מדגישות כי החקירות מבוססות על תקשורת, חומרים דיגיטליים וראיות שנאספו בשיתוף פעולה עם גופי ביטחון בריטיים.

הפרשה מעלה שאלות בנוגע לאופי האיומים הניצבים בפני הנוכחות הצבאית האמריקאית באירופה, ומידת היכולת של רשתות חוצות גבולות לבצע מבצעים ביטחוניים מורכבים. עם זאת, ההאשמות שפורסמו, למרות חומרתן, נותרות טענות פליליות שטרם הוכרעו סופית בבתי המשפט, ואין לראות בהן הוכחה חותכת לאחריות הנאשמים או למתן הוראות ישירות מצד הרשויות האיראניות.