אפריקה כופה את רצונה בכדורגל עם מתווה השנתיים

עיגון מתווה קיומה של אליפות אפריקה לאומות מדי שנתיים מצד קונפדרציית הכדורגל האפריקאית לא היה צעד פרוצדורלי גרידא בלוח הזמנים של הטורנירים, אלא היווה עמדה אסטרטגית המגלמת את נחישות היבשת לשמור על זהותها הספורטיבית ולהגן על עצמאותה מול לחצים בינלאומיים בלתי פוסקים. דבקות זו שמה קץ לוויכוח הקיים סביב המעבר למערכת של ארבע שנים, כדי לכוון מחדש את מסלול המשחק בהתאם לסדרי העדיפות האפריקאיים הטהורים, הרחק מכל תכתיבים חיצוניים.

גישה זו נסמכת על נתונים כלכליים ומוסדיים בעלי חשיבות עליונה; שכן הטורניר מהווה את מקור ההכנסה הראשי לקופת "CAF", באמצעות ההכנסות החיוניות שמספקים זכויות השידור הטלוויזיוני וחוזי החסות המסחרית, המבטיחים את מימון תוכניות התשתיות, תמיכה בהתאחדויות הלאומיות, והמשכיות של טורנירי קבוצות הגיל וכדורגל הנשים. מנקודת מבט זו, הארכת המרווח הזמן ל-ארבע שנים הייתה מכניסה את הכדורגל האפריקאי לגירעון כساפי חמור שיכשיל את תוכניות הפיתוח והשדרוג, מה שהפך את השימור על מחזוריות של שנתיים להכרח בלתי נמנע כדי להגן על האיזון הפיננסי של הקונפדרציה היבשתית.

מנגד, החלטה זו מסכלת את ההצעות שפיפ"א ניסתה לכפות במסווה של התאמת לוח השנה הבינלאומי והעלאת הערך השיווקי, מבלי להתחשב במאפייני היבשת ובתנאי האקלים שלה המונעים ארגון תחרויות בקיץ במדינות רבות שבה. למרות שצעד זה משאיר על כנו את סכסוך המתמשך עם המועדונים האירופיים בנוגע לשחרור השחקנים האפריקאים באמצע העונה, המוסד היבשתי צידד באינטרסים של הכדורגל שלו ושל קהهל האוהדים הרחב שלו, כשהוא מדגיש שפיתוח המשחק באפריקה אינו מושג על ידי צמצום הנוכחות שלה, אלא על ידי ביסוס עצמאותה וחיזוק מעמדה בזירה הבינלאומית.